גזר דין בתיק ת"פ 37400-02-11

רקע

1.         הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן בת"פ 37400-02-11 (להלן: " תיק גניבת הרכב") בעבירות הבאות:

             א .        גניבת רכב, עבירה לפי סעיף 413 ב' לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: " החוק").

             ב.         פגיעה במזיד ברכב, עבירה לפי סעיף 413 ה' לחוק.

2.         על-פי המתואר בעובדות כתב האישום המתוקן בתיק גניבת הרכב, בתאריך 14.2.11 בשעות הערב בלוד, התפרץ הנאשם לרכב בכך שפתח את הרכב ונכנס לתוכו. הנאשם חיבל ברכב בכך שקרע את חוטי ההצתה. בהמשך לכך, במקום אחר בלוד הבחינו שוטרים בנאשם כשהוא ברכב ומושך בחוזקה את ההגה. מיד ובסמוך, משהבחין הנאשם בשוטרים נמלט מהמקום בנהיגה ברכב ובהמשך נמלט מהרכב.

3.         הנאשם צירף לתיק זה את ת"פ 41031-05-12 (להלן: " תיק הפרת ההוראה החוקית") אשר במסגרתו הורשע בהתאם להודאתו בעובדות כתב האישום בעבירות הבאות בעבירה של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287 (א) לחוק.

4.         על-פי המתואר בעובדות כתב האישום בתיק הפרת ההוראה החוקית, בתאריך 22.3.12 נקבע על-ידי בית-המשפט כי הנאשם ישוחרר למעצר בית מלא בלוד, בכפוף להתקנת איזוק אלקטרוני. בתאריך 13.5.12 הגיע הנאשם למרכז גמילה בלוד, וזאת בניגוד לתנאי ההוראה החוקית.

תסקיר שירות המבחן

5.         בעניינו של הנאשם נתקבל תסקיר מאת שירות המבחן. על-פי האמור בתסקיר הנאשם סיים תשע שנות לימוד ונשר מבית הספר על רקע קשיים בלימודים. לדבריו, אובחן כסובל מהפרעת קשב וריכוז, אולם אמו התנגדה לטיפול שהומלץ לו. מגיל צעיר גילה קשיי התנהגות והתחבר לחברה שולית-עבריינית והסתבך עם החוק. נחשף לסמים בהיותו בן 15. שכנו החל לבקש ממנו למכור סמים בתמורה לתשלום כספי. בגיל 17 החל לשתות אלכוהול שהפך לחלק בלתי נפרד משגרת היום שלו. צרך כמויות גדולות ובלתי מבוקרות של אלכוהול. בהיותו בן 18 החל לצרוך סמים מסוג חשיש, ובתקופת מעצרו האחרון החל לצרוך סמים מסוג קריסטל והרואין.

6.         בנוגע לעבירה הסביר הנאשם כי היה תחת השפעת אלכוהול. לאחר מכן נקלט למסגרת טיפולית במזרח ירושלים, שם עבר גמילה פיזית, אך התקשה להשתלב במסגרת הטיפולית, ונפלט מהמסגרת. הנאשם מסר כי הוא מבין שעליו לערוך שינוי בהתנהלותו, ולנתק את קשריו החברתיים עם האנשים עמם נהג להתחבר. לאחר מכן שולב הנאשם במסגרת גמילה מסמים בשטחי הרשות הפלסטינית.

7.         בסיכומו של דבר, התרשם שירות המבחן מבחור צעיר, דל כוחות, אשר מגיל צעיר מכור לסמים ומעורב בהתנהגויות עברייניות, ואינו מודע לעומק בעיותיו. שירות המבחן הביע ספקות לגבי יכולתו להתמיד בתהליך הטיפולי בו החל במסגרת שאינה תחת פיקוח משרד הרווחה ומשרד הבריאות בישראל. לאור האמור לעיל, לא היה ביכולתו של שירות המבחן לבוא בהמלצה בעניינו.

טיעוני הצדדים

8.         לטענת ב"כ המאשימה, עו"ד יסמין נוי, מדובר בנאשם יליד 1990, ולחובתו שתי הרשעות קודמות, ואף תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה. המאשימה ביקשה לבכר את זכותו של הציבור להגנה על הקניין ועל תחושת הביטחון של הצבור על-פני נסיבותיו האישיות והמצוקה של הנאשם. לדברי המאשימה יש ליתן מענה עונשי הולם אשר יעביר את המסר בדבר אי כדאיות ביצוע העבירה.

9.         לטענת ב"כ הנאשם, עו"ד רותם סרי, הנאשם עבר חיים לא פשוטים מאז נחשף לסמים, והחל לשתות אלכוהול, ובשל כך החל להסתבך בפלילים. לדברי הסניגור העבירה של גניבת רכב בוצעה תחת השפעת החומרים הפסיכו-אקטיביים, כאשר הגניבה הייתה אמורה לספק לו כסף כדי להמשיך ולצרוך סמים. ב"כ הנאשם ציין כי לנאשם רצון מאוד משמעותי להיגמל. עוד טען ב"כ הנאשם, כי הנאשם נמצא בכלא באגף נקי מסמים, ומוסר בדיקות שתן. לפיכך, עתר שלא למצות את הדין עם הנאשם, ולהסתפק בעונש חופף לעונש המותנה.

דיון וגזירת הדין

10.        בקביעת מתחם העונש ההולם בהתאם לעקרון ההלימה יש להתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. במקרה דנן , הערך החברתי אשר נפגע הינו הפגיעה בזכות הקניין של הפרט. זכות האדם לקניין הינה זכות חוקתית, והנאשם פגע בה בכך שגנב את רכבה של המתלוננת. בחינת מידת הפגיעה בערך המוגן מובילה למסקנה כי מדובר בפגיעה משמעותית. מדובר בעבירה אשר הוגדרה בפסיקה לא אחת כ"מכת מדינה", ואשר העונש ההולם בגינה הינו של מאסר בפועל לתקופה משמעותית. מדובר בעבירה קלה יחסית לביצוע וקשה ללכידה. לא בכדי ייחס המחוקק סימן נפרד לעבירות בקשר לרכב (סימן ה' 1 לחוק העונשין), ולא בכדי העונש הקבוע לצדה של עבירת גניבת הרכב הינו שבע שנות מאסר (סעיף 413 ב' לחוק). בכך יש כדי ליתן ביטוי לחומרה הרבה שמייחס המחוקק לעבירה זו.

11.        בע"פ 11194/05 אבו סבית נ' מדינת ישראל (פורסם באתר הרשות השופטת, 15.5.06) עמד בית-המשפט העליון, מפי כב' השופט א' רובינשטיין, על התופעה של גניבת רכב ועל הצורך להטיל ענישה הולמת בגינה כדלקמן:

"אכן, בא כוח המערערים טרח והציג בפנינו אסופת פסיקה שבה נדונו מי שעסקו    בעבירות דומות לעונשי מאסר פחותים, כגון 9 ו-8 חודשי מאסר בפועל ואף 6 חודשים בעבודות שירות. כל מקרה לנסיבותיו, אך המדיניות הכוללת בעבירות גניבת רכב, ולא כל שכן כשמצטרפות אליהן עבירות נלוות, ואף עבירות הקשורות בסחר, הכרח שתהא מחמירה. למרבה הצער, תופעת גניבות הרכב טרם נעקרה משורש, ומכת המדינה שאליה נדרש בית משפט זה לפני בדיוק עשור (פסק הדין בע"פ 5724/95 ניתן ב-12.5.96), כמעט שהפכה לעשר מכות; היא ממשיכה לנגוס ברכושם של רבים, ופגיעתה רעה כלכלית ואנושית. המעט שבידי בית משפט זה לעשות הוא לחזק את ידיהם של בתי המשפט הדיוניים בראייה מחמירה של העבירות הכרוכות בכך".

12.        עוד מן הראוי להפנות בעניין זה לדברי כב' השופט י' עמית, בבש"פ 45/10 מסארוה נ' מדינת ישראל (פורסם באתר הרשות השופטת, 8.1.10), אשר נאמרו אמנם בהקשר של דיני המעצרים, ואולם כוחם יפה אף לנושא הענישה: